שאלות הכנה לבגרות בביולוגיה

בגלל שימוש מוגבר באנטיביוטיקה, הזנים הרגישים לאנטיביוטיקה הוכחדו, ובמקומם התפתחו זנים עמידים לאנטיביוטיקה.

 

האנטיביוטיקה הראשונה שהתגלתה הייתה מסוג פנצילין, שזה חומר המופרש על-ידי פטריה בשם פנציליום.  בתחילה רוב הזנים של החיידקים, בעיקר מסוג גרם+, היו רגישים לאנטיביוטיקה, ולכן כאשר אדם חולה בחיידקים כאלו קיבל אנטיביוטיקה, החיידקים הושמדו והוא הבריא מהמחלה. במשך השנים הרגישות של החיידקים פחתה, ולכן היה צורך לעלות את המינון שבו השתמשו בתרופות כדי להשמידם. בנוסף לכך התפתחו מעט זנים עמידים לאנטיביוטיקה, כך שהם לא הושפעו ממנה בכלל. כאשר אדם חולה קיבל טיפול אנטיביוטי, החיידקים הרגישים הושמדו, החיידקים העמידים התרבו מאוד, כי לא הייתה להם תחרות  עם החיידקים האחרים, וכתוצאה מכך הכמות היחסית של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה עלתה.

 

אצל חיידקים מסוימים התפתחה היכולת לייצר אנזים בשם פנצילאז, המסוגל לפרק פנצילין. במקרה כזה כאשר יש אכלוסיה מעורבת של חיידקים, חלקם בעלי פנצילאז  ורובם חסרי פנצילאז, חיידקים חסרי פנצילאז ימותו כתוצאה מטיפול בפנצילין. מעט חיידקים בעלי האנזים פנצילאז יוכלו להתרבות למרות הפנצילין, כי הפנצילין לא יוכל לפגוע בהם. כתוצאה מכך ייוצרו רק  חיידקים עמידים לפנצילין, חיידקים אלו ידביקו אנשים נוספים, והיעילות של הפנצילין בטיפול במחלה זו אצל האנשים תקטן.

 

הערה:

 

תהליך דומה התרחש בפיתוח זנים עמידים להדברה כימית מסוג די.די.טי.
בהתחלה החרקים היו מאוד רגישים לחומר וטווח הפעולה שלו היה יעיל מאוד. אולם עם הזמן התפתחו זנים עמידים לחומר, הזנים הרגישים פחתו בגלל השימוש בו, ואילו הזנים העמידים גדלו, כי היה להם יתרון ויכלו להתרבות למרות השימוש בו.
כתוצאה מכם העלו מאוד את הכמויות של החומרים הכימיים ואת החוזק שלהם בהדברה כימית.