שאלות הכנה לבגרות בביולוגיה

לנגיפים יש שתי צורות התרבות:

א. התרבות אלימה שבה הנגיף מתרבה בקצב מהיר ונוצרים נגיפים רבים בגוף הגורמים לסימני מחלה ברורים באדם. במצב כזה הנגיף חודר לתאי המטרה, משכפל את עצמו וגורם ליצירת נגיפים חדשים בקצב מהיר, התוקפים  תאים נוספים ומתרבים בתוכם.

ב. התרבות מתונה, ליזוגנית, שבמהלכה DNA נגיפי משכפל את עצמו בקצב השכפול של ה_DNA התאי, ולכן קצב ההתרבות שלו איטי. בנוסף לכך לא נוצרות מעטפות נגיפיות, ולכן לא נוצרים  נגיפים חדשים בגוף. אין סימני מחלה בגוף האדם.

"נשא" של מחלה  נגיפית הוא מי שנדבק בנגיף הגורם למחלה, אך הוא עצמו אינו חולה.

היות ולא נוצרים נגיפים חדשים בגופו של ה"נשא" הוא עצמו אינו חולה במחלה בזמן הנשאות.

הבעיה במצב כזה היא שאותו נשא עלול לחלות במחלה, כאשר הנגיף יעבור ממצב של התרבות מתונה למצב של התרבות אלימה.

דוגמא: יש נגיפים כמו נגיפי ההרפס שגורמים לפצעים בזוויות הפה כתוצאה מעלית טמפרטורת הגוף. נגיפים אלו נמצאים אצל הנשאים במצב התרבות מתונה, ואז אין להם פצעים כאלו.

כאשר אותו נשא חולה במחלה כלשהי הגורמת לעליה בטמפרטורת הגוף , נגיפי ההרפס עוברים ממצב ליזוגני למצב התרבות אלימה ולכן מופיעים סימני המחלה הנגרמים על ידי נגיפי ההרפס.

כעבור זמן מה, כאשר האדם מבריא וחום גופו נורמלי, הנגיפים שוב עוברים ממצב התרבות אלימה להתרבות ליזוגנית, ולכן הפצעים נעלמים במשך הזמן, אבל אותו אדם ממשיך להיות נשא של נגיפי ההרפס.