א. סך הכל נפח הדם המוזרם לאיברים השונים בגוף בדקה גדול פי 3 בפעילות נמרצת לעומת מנוחה.
ב. באיברים השריריים המשתתפים בפעילות הספקת הדם עולה, ובאיברים הפנימיים שאינם משתתפים בפעילות הספקת הדם יורדת.
הסבר: בזמן פעילות נמרצת השרירים פועלים בעוצמה רבה ומשחררים אנרגיה רבה . כדי לאפשר שחרור מוגבר של אנרגיה יש צורך בהספקה גדולה של חמצן ומזון לשרירים, ולכן יש צורך בהספקה גדולה של דם אליהם.
ניתן להגדיל את הספקת הדם לשרירים בשתי דרכים:
א. תפוקת הלב עולה על ידי הגברת קצב פעילות הלב והגדלת נפח הפעימה.
ב. הקטנת נפח הדם לאיברים הפנימיים שאינם הכרחיים להגברת הפעילות (כגון המעיים),
והפנית כמות גדולה יותר של דם לשרירים ולעור.
הדבר אפשרי הודות לשרירים טבעתיים שנמצאים בכניסת של העורקים לאיברים ועל ידי כיווצם ניתן להקטין את קוטרם, ולשנות את הספקת הדם לאותם האיברים.
הבדלים נוספים:
א. הספקת הדם לעור עולה פי 3 הפעילות נמרצת לעומת מנוחה, כי בזמן הפעילות הנשימה התאית גוברת ועולה כמות החום המשתחררת בשרירים במידה רבה מאוד. כדי להיפטר מעודף החום, על מנת לשמור על טמפרטורת גוף קבועה, עולה הספקת הדם לנימי הדם שבעור, והדבר מאפשר איבוד חום מוגבר לסביבה .
יש כאן דוגמא למנגנון הומיאוסטטי המאפשר שמירה על טמפרטורת גוף קבועה,
על-ידי הגברת הזרמת הדם לעור בזמן שנוצר בגוף חום רב עקב הפעילות.
ב. הספקת הדם למוח נשארת קבועה בכל מצבי הפעילות, מפני שפעילות המוח חיונית במידה שווה בכל מצבי פעילות.
