שאלות הכנה לבגרות בביולוגיה

מכת חום היא מצב שבו טמפרטורת הגוף עולה מעל 40.6 מעלות, בדרך כלל כתוצאה מפעילות גוף נמרצת בסביבה חמה ולחה.

 

מכת החום מלווה בחולשה, באדמומיות של העור, בכאב ראש, סחרחורות, בלבלוב, ובמצבים קשים גם באיבוד הכרה. מצב זה הוא מסוכן ודורש טיפול מתאים, (לפעמים יש צורך בפינוי לבית חולים)

 

בהיפותלמוס יש מרכז בקרה שאחראי על וויסות טמפרטורת הגוף. כאשר טמפרטורת הגוף עולה מעל הטווח הנורמלי של הטמפרטורות (36.5-38.5),

המנגנון לוויסות חום מגביר את איבוד החום מהגוף בשתי דרכים עיקריות:

א. הגברת  הזרמת הדם לעור

ב. הגברת ההזעה

כאשר המנגנון לוויסות החום לא מצליח להוריד את טמפרטורת הגוף לטווח הנורמלי שלה, יש הפרה של ההומיאוסטזיס של טמפרטורת הגוף.

 

מצב כזה נוצר כאשר טמפרטורת הסביבה מאוד גבוהה ואז הגוף לא מצליח להיפטר מעודף החום על-ידי הסעת חום,

או כאשר לחות האוויר גדולה, ואז אידוי הזעה  קטן ולא מצליח לצנן את הגוף,

 ובנוסף לכך כמות החום שהשרירים מיצרים בזמן פעילות נמרצת וממושכת מאוד גבוהה.

כתוצאה מכך נוצרת מכת חום בגוף.

 

הנזק שנגרם לגוף במקרים כאלו, (בגלל עליה בטמפרטורת הגוף מעל הטמפרטורה הנורמלית),

 נוצר מפני שחל שינוי במבנה המרחבי של חלק מהחלבונים שבמוח, ובחלקי הגוף האחרים, שגורם לשינוי בפעילות של האנזימים החיוניים, ומשפיע על  החדירות הבררנית של קרומי התאים.

כתוצאה מכך עלול להיווצר נזק בלתי הפיך שיכול לגרום למוות.

 

 לכן עם הופעת סימנים ראשונים של מכת חום יש לתת טיפול מתאים המלווה בהחדרת נוזלים, קרור הגוף במקום מוצל, והפסקת הפעילות.

 

הערה: במקרים של עלית חום כתוצאה ממחלה ניתן להוריד את החום על ידי טיפול תרופתי כגון אקומול ואספרין.

תרופות אלו לא יעילות במקרים של מכת חום, כי מנגנון הפעולה של מרכז הבקרה, בהיפותלמוס, שאחראי על וויסות טמפרטורת הגוף פועל בצורה שונה בשני המקרים.